פסק-דין בתיק פש"ר 2339-05-09

בפניי בקשה של חייבת (להלן: "החייבת") להכריזה פושטת רגל.

החייבת ילידת 5.11.66, נשואה ואם ל-4 ילדים, גרה בכפר קרע בשכירות.

ביום 31.5.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך 1,224,233 ש"ח
ל-22 נושים.

על החייבת הושת תשלום חודשי בסך 750 ש"ח.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי הוגשו נגד החייבת 8 תביעות חוב בסך של 521,513 ש"ח.

החייבת לא הציעה הצעת הסדר נושים לסילוק חובותיה.

טענות הצדדים:

א.      בבקשת החייבת למתן צו כינוס טענה כי הסתבכה כלכלית בעקבות כישלון עסקי של גיסה.

לדבריה, בשנת 1999 כשגרה בבית הוריה כרווקה, נעתרה לבקשת גיסה ואחותה, כך אפשרה לגיסה לנהל עסקיו, כנגר, באמצעות חשבון בנק שנפתח על שמה ובאמצעות שיקים שנחתמו על ידה וניתנו לו, כל זאת לאחר שהוגבל בחשבונו בבנק.

החייבת, לטענתה, נכנעה ללחצי המשפחה ובניגוד לרצונה עשתה את אשר עשתה, בהדגישה את מעמדה החלש במגזר הערבי, כלשונה, מחד, ואת הבטחת גיסה כי חשבון הבנק יתנהל כשורה מבלי ששיקים יחזרו בהעדר כיסוי, מאידך.

משנעתרה לבקשה בעקבות מצוקתם הכלכלית של אחותה וגיסה, החל חשבון הבנק שלה להתנהל ע"י גיסה כשהיא כלשונה "מסרתי להם פנקסי שיקים והחלו להשתמש בחשבון הבנק שלי לרבות הפקדות ומשיכות שיקים מהחשבון, כשהייתי חותמת על פנקס השיקים כולו ומוסרת להם אותו והם היו עושים בשיקים שימוש לצרכיהם ולצרכי עסקם" (סעיף 6 לתצהיר מיום 26.2.09).

לדבריה, החשבון התנהל בצורה מאוזנת למשך שנה וחצי, עד שגיסה נפל למשכב, כהגדרתה, בשל בעיות רפואיות קשות ברגליו, הנגריה נסגרה לתקופה ממושכת כך הידרדר מצבה הכלכלי.

במהלך שנת 2001 אוחדו תיקי הוצל"פ שנפתחו נגדה, כאשר תיק האיחוד פוזר סמוך להגשת הבקשה לפשיטת רגל.

החייבת אינה עובדת ומשפחתה מתקיימת מקצבת ילדים, קצבת נכות, שמקבל בעלה, ומאז חודש ינואר 2010 נוספה משכורת בעלה, שהחל לעבוד בעבודות שמירה.

בנסיבות אלה, עותרת החייבת להכריזה פושטת רגל ועותרת למתן צו הפטר, כשהדגש מושם על תמימותה וחוסר הבנתה הבסיסית, כלשונה, כשנתנה לגיסה להתנהל בחשבונה ולא יכלה לעמוד בלחץ המשפחה שלא ליתן לגיסה יד חופשית להתנהל בחשבונה, בנסיבות בהן סירובה יתפרש כמרד וחוסר כבוד כלפי המשפחה.

ב.       המנהל המיוחד מחזיק בדעה כי החייבת לא הוכיחה שיצרה חובותיה בתום לב, כשאפשרה לגיסה לנהל עסקיו באמצעות חשבון בנק הרשום על שמה, לאחר שחשבונו הוגבל, וכשמסרה שיקים מחשבונה כשהם חתומים על החלק, כלשונו.

כמו כן, מציין המנהל המיוחד את העובדה כי החייבת אינה עובדת ולא עושה כל מאמץ לפרוע חובותיה, כחוסר תום לב בהליך.

הכונ"ר מצטרף לדעתו של המנהל המיוחד ועותר לדחיית הבקשה לפשיטת רגל.